טל קנב: האם אפשר לשדרג אהבה עצמית? 

הקדמה: 

האם אפשר לשדרג אהבה עצמית?

לפי טל קנב, היות שאנו מתעתדים לבלות את חיינו בעיקר עם עצמנו, כדאי שבילוי זה, כמו גם האתגרים שיביא עימו, יתבצע עם אהבה וחמלה עצמית. רבים וטובים מאיתנו מתקשים מול השאלה: האם אתה אוהב את עצמך? או עד כמה אתה אוהב את עצמך? 

אחת הדרכים להתמודד עם שאלות אלה מתבססת על התאוריות של סטיבן מיטשל ושותפיו לדרך, אשר הביאו את הגישה 'ההתייחסותית' לעולם בתחילת שנות ה80'. לכך אוסיף מעט מתאוריית ה'פסיכולוגיה של העצמיים' של סידרה והאל סטון שהחלה לפרוס כנפיה מסוף שנות ה70'. 

אחד הבסיסים המשותפים של שתי תאוריות אלו נמצא בהבנה ש'העצמי' מורכב מחלקים שונים. אפשר להביט בחלקי האישיות ככאלה המרכיבים באופן סבוך את רצונותינו השונים ואת מצבנו הרגשי המשתנה. 

הגישה 'ההתייחסותית' מציינת את 'מצבי העצמי' השונים. כלומר: אותו 'עצמי' יודע להיות קצר רוח או סבלני וכל הטווח שביניהם, כמו גם בכל הטווח שבין אופטימי לפסימי או לבקר בחריפות ועד למצב של פירגון. שמח ועצוב, רחב לב או קמצן, וכן הלאה. מקבילם של מצבים אלו אצל הזוג סטון רואה את 'מצבי העצמי' כקולות שונים המדברים בתוכנו. כלומר: קול האופטימי לצד או מול הקול הפסימי, כמו היו אלו ישויות נפרדות בתוכנו. אפשר להסתכל על הקולות השונים כיועצים עם פרספקטיבה ייחודית. 

לדוגמה: האם קרה לכם פעם שעמדתם מול המקרר בשעת לילה מאוחרת, כשיד אחת כבר אוחזת בעוגה, בעוד קול פנימי אחד לוחש "מגיע לי פינוק אחרי יום כזה קשה", ומנגד קול אחר צועק מיד אחריו "אין לך שום משמעת עצמית, את/ה הורס/ת את הכל"? או אולי בסיטואציה עסקית, כשמולכם הזדמנות פז, קול אחד דוחף "לך על זה!", אך קול אחר משתק אתכם בפחד מכישלון ומזכיר לכם את כל הפעמים שטעיתם בעבר?

מאבק או הסכמה להרחיב את הקבלה העצמית.

קבלת ה'עצמי' על מגוון חלקיו וגווניו אינה פשוטה, בעיקר לאלו מאתנו שלא חוו קבלה רחבה ותומכת בילדות. הליך ארוך ומורכב זה יכול להיקרא: המסע של האדם אל עצמו. מסע בו אפשר להיעזר במטפל/ת עמו/ה נוצר קשר בטוח, מקבל ומיטיב.  

בפועל, הנפש שלנו מתפקדת יותר כמו מועצת מנהלים סוערת, כל חבר מועצה הוא "קול פנימי" או חלק באישיות, עם רצונות, פחדים, זיכרונות ותפיסת עולם משלו. הבעיה מתחילה לא מעצם קיומם של הקולות, אלא מהשאלה הקריטית: איך מקבלים החלטות אופרטיביות מיטיבות?

במאמר זה, נכיר רק שבעה מבין הקולות הפנימיים שעשויים להיות דומיננטיים. אלו נוטים להשתלט על הליך קבלת ההחלטות שלנו. נבין מדוע הם שם, כיצד הם עוזרים או משבשים וכיצד ניתן לפתח את 'האני המודע' אשר אמור לקבל החלטה לאור ההמלצות שחברי המועצה יביאו לדיון או לוויכוח הסוער. 

חלק א': היכרות עם חברי המועצה: מי הם ומה תפקידם? 

הצעד הראשון ב"שדרוג" אהבה עצמית הוא לזהות את הדמויות הקבועות במועצת המנהלים הנפשית שלנו. מודל ה"פסיכולוגיה של העצמיים" של הזוג סטון, מספק מסגרת להבנת חלקים אלו. התפתחות חלקים אלו מהילדות ועד הבגרות משקפות אסטרטגיות הישרדות שפיתחנו לאורך החיים. עם זאת טוענים הכותבים: לעתים אנו ממשיכים להשתמש באסטרטגיה שפיתחנו בילדות, אשר כבר לא מתאימה למבוגרים שהפכנו להיות.

נסקור חלק מחברי המועצה הדומיננטיים:

'המבקר הפנימי' או 'השופט הפנימי':   הוא נוצר מתוך הפנמה של ביקורת הורית או חברתית, ותפקידו        המקורי היה לשמור עלינו מפני טעויות קטלניות ו/או דחייה. כיום, הוא לרוב חותר תחת תחושת הערך העצמי שלנו. החלק הבריא באמירותיו נובע מרצונו שנלמד מטעויות, אך לרוב עושה זאת באגרסיביות לא נעימה.

'הפרפקציוניסט':  קול בתוכנו הדורש מצוינות בלתי מתפשרת. הוא מונע מפחד מכישלון ומחפש אישור חיצוני. בעל תפקיד חשוב במקרים מסוימים אך מתיש אם משתלט על כלל עשייתנו.

'המרצה': קול שלרוב מלווה אותנו מילדות. מטרתו להבטיח שנקבל אהבה וקבלה על ידי נתינה ללא גבולות. מחירו עולה ככול שמזדהים עמו יותר, היות וככול שהופך להיות יותר דומיננטי בקבלת ההחלטות, מגיעים להזנחת הצרכים והרצונות האישיים. הילד שחשב שכך יקבל אהבה אמור להבין בבגרותו, שלא כך זוכים באהבה. שימוש באסטרטגיה זו, הפחית לרוב, את כמות האגרסיה שהופנתה כלפינו.

'הילד הפגיע': קול הנושא עימו רגש ורגישות, הכולל את כאבי העבר. הוא דורש תשומת לב, חמלה וביטחון, וכאשר הוא מוביל, אנו עשויים להרגיש חיות ושמחה במצבים מסוימים, אך גם חסרי אונים וקורבנות במקרים אחרים.

'הדחיין / הבורח':  מומחה במציאת דרכים להימנע ממשימות מלחיצות, קונפליקטים או רגשות קשים, לרוב באמצעות הסחות דעת ממכרות.

'המגן המתבודד או הציני': חלק בנו שפיתח חומות רגשיות עבות. הוא מעדיף לשמור על מרחק בטוח מאנשים ומסיכונים, מחשש לפגיעה נוספת.

'הכוחני / התוקפן': קול בתוכנו שלמד שהדרך הטובה ביותר להשיג שליטה וכבוד, היא באמצעות דומיננטיות והפחדה. לרוב מתוך תחושת חוסר אונים או מסוגלות מוגבלת בהיבט זה.

הבעיה אינה קיומם של קולות אלו, אלא ההזדהות (Identification) איתם. כשאנו מזוהים עם אחד הקולות, הוא מוביל מתוך דפוס הישרדותי צר. קולות נוספים שנפגוש בצד השני של המתרס עשויים להיות: 'המפרגן', 'ההגיוני', 'הדוחף לפעולה', 'החברותי' ו'נעים ההליכות'.

חלק ב': הגישה ההתייחסותית: כיצד חברי המועצה משתפים פעולה? 

כאשר נשלב את הגישה ה"התייחסותית" של סטיבן מיטשל, אשר מסבירה כיצד "מצבי העצמי" הללו אינם פועלים בוואקום פנימי, אלא נטענים ומשתנים באופן דרמטי בתוך אינטראקציות בינאישיות. אהבה עצמית נבחנת ומתפתחת בתוך הקשר.

העצמי כריקוד מתמיד: מיטשל טען שהעצמי שלנו אינו ישות קבועה, אלא אוסף של "מצבי עצמי" המופעלים על ידי הקשרים חיצוניים. לדוגמה, "המרצה" עשוי לפעול בנוכחות הבוס הדורשני, בעוד "הכוחני" עשוי לנהוג רק כשאנחנו רבים עם ילדינו.

גילום  דפוסי יחסים מהעבר משוחזרים בהווה להבדיל 'מעדכון גרסה' אליה אנו שואפים. אם נהגנו לחוות דחייה בילדות, 'הילד הפגיע' עשוי להידרך ולנסות לנהל אינטראקציה בה קיים חשש לדחייה. זאת על ידי גיוס חלק מההגנות הרשומות מעלה ויגרום לנו להגיב (למשל, על ידי התרחקות או כעס) באופן שעלול ליצור את הדחייה ממנה אנו חוששים.

הקשר הטיפולי כמודל: הגישה ההתייחסותית מדגישה את חשיבות הקשר הבטוח (Secure Base) עם המטפל. המטפל משמש כחבר בטוח ובוגר מועצת המנהלים. דרך הקשר הטיפולי המיטיב, אנו חווים לראשונה קבלה של כל חלקינו, מה שמאפשר לנו ללמוד להתייחס לעצמנו אחרת. אהבה עצמית נלמדת דרך חוויה מתקנת של קבלה הדדית.

חלק ג': הדרך לשדרוג: פיתוח 'האני המודע'

מטרת העבודה בקליניקה היא לאפשר ל'אני המודע'  במונחי הזוג סטון לנהל את הדפוס הפעולה. זהו אינו קול נוסף, אלא תפקיד מנהיגותי – היכולת להקשיב לכל הקולות, להפריד בינם לבין זהות הליבה שלנו, ולבחור את דרך הפעולה מתוך בגרות וחמלה.

מעבר מ'אני' ל'יש בי חלק':  הפרדה בריאה זו מתאפשרת לאחר שהכיר האדם את קולותיו השונים ויודע להזדהות עמם לרגע כמו גם להסתכל עליהם מבחוץ. במקום לומר "אני חרד/ה", לומר "יש בי חלק שמרגיש חרדה עכשיו". זה מאפשר מרחק שבו ה'אני המודע' יכול לנשום ולבחור תגובה, במקום שמערכת ההגנות תפעל באופן אוטומטי.

דיאלוג עם הקולות השונים : שימוש בטכניקות ה'וויס דיאלוג' (Voice Dialogue) כדי לתת לכל חבר מועצה קול. לא מדובר בלהילחם במבקר, אלא לשאול אותו: "מה חשוב לך? מפני מה אתה מנסה להגן עלי? מה אתה צריך ממני?". הקשבה זו היא הביטוי עמוק ומקבל של אהבה עצמית וחמלה לחלק זה.

פעולה מתוך בחירה (Conscious Choice): כשהאני המודע מנהיג, הוא לא מבטל את רצונות חברי הצוות (הצורך בביטחון, בהישג, באהבה), אלא מנהל אותם באופן מאוזן. הוא יכול להחליט להקשיב ל'פרפקציוניסט' ולהחליט ש'מספיק טוב' זה מספיק, תוך שהוא מוודא ש'הילד הפגיע' מרגיש בטוח מספיק לקחת את הסיכון. בזמן הטיפול בטכניקה זו למד האדם להיכנס לדמות אותה מייצג הקול ולדבר מגרונו, דבר המאפשר הזדהות לרגע והסתכלות מבחוץ ברגע הבא.

אהבה עצמית באמצעות התנהלות מודעת

'שדרוג' אהבה עצמית הוא תהליך מתמשך של התבוננות פנימית ויצירת יחסים מיטיבים עם כל חלקי הנפש שלנו. המטפורה של 'מועצת המנהלים', יחד עם הכלים שסיפקו לנו הגישה ההתייחסותית של מיטשל ו"פסיכולוגיית העצמיים" של הזוג סטון, מאפשרת לנו להפוך מקורבנות של טייס אוטומטי למנהלים מודעים וחומלים של חיינו. אהבה עצמית אמיתית היא היכולת להקשיב לכל הקולות והמוטיבציות השונות בפרלמנט הפנימי, ולבחור את הדרך הנכונה לנו באמת.

הכותב: טל קנב – פסיכותרפיסט מוסמך.