כיצד סייעתי להוריי להתגבר על מחלת האגרנות

כיצד סייעתי להוריי להתגבר על מחלת האגרנות

"הורי סבלו ממחלת האגרנות מאז שאני זוכר את עצמי", מספר לנו ליאור (שם בדוי) בחור צעיר לאחר שירות צבאי בחיל האוויר. "מאז שאני ילד, הבתים בהם אני ובני משפחתי התגוררנו, תמיד היו עמוסים ומלאים בקרטונים ובערימות של ציוד. בתור ילד, חשבתי לתומי שככה זה בכל הבתים, ורק בשלבים המתקדמים יותר של ילדותי הבנתי שהוריי סובלים מבעיה מסוימת הגורמת להם לאגור חפצים וציוד.

בתור נער צעיר, כבר הייתי מודע יותר למחלה ממנה סבלו הוריי, מחלת האגרנות כפייתית, ובאופן טבעי, בתור נער מתבגר התביישתי במחלתם ולא הרשיתי לחברים מבית הספר ומתנועת הנוער לבקר בביתי. אני חושב שכל נער שנאלץ להתמודד עם הורים הסובלים מאגרנות כפייתית, מכיר את התחושה הלא נעימה המלווה אותה בכך שהוא מפחד שאחד מחבריו או מכריו יבקר לפתע בביתו ללא כל הודעה מוקדמת, ולאורך כל שנות נעוריי, הקפדתי לאלתר כל מיני תירוצים משונים למה אסור לבקר אצלי בבית.

במהלך שירותי הצבאי, העדפתי להישאר שבתות בצבא ולא לחזור הביתה, וזאת מכיוון שידעתי שהמצב בבית רק הולך ומחמיר וגם בגלל שהתחלתי לסבול מבעיות בנשימה עקב המחנק הנורא שליווה אותי כל חיי כתוצאה מעומס של פריטי תכולה וריבוי של מצבורי אבק בבית. כאשר הוריי ביקשו לדעת למה אני נשאר בבסיס ולא חוזר לשבתות הביתה, הסברתי להם שאני מתבייש בדרך בה הם בחרו לחיות וכל עוד הם לא ישנו את דרכם אני לא אגיע לבקר בבית. בהתחלה ההורים התנגדו בכל תוקף לשנות את אופיים, אך לאחר שגם אחי הצעיר התגייס וגם הוא החל לנהוג כמוני ולא להגיע הביתה בשבתות, הם הבטיחו לנו לסדר את הבית ולפנות כמה שיותר פריטים מחוץ לדירה.

כאשר הבנתי שהם באמת מתכוונים לכך, יצרתי קשר עם שי גולד מבעלי חברת מומחה פינוי דירה, והוא זה אשר סייע להוריי לפנות את התכולה הרבה שהייתה מצויה בדירה. במסגרת עבודות הפינוי אשר בוצעו בדירת הוריי, שי ואנשי הצוות שלו ביצעו במקום גם פעולות ניקיון וחיטוי אשר הפכו את הדירה מסביבה מוזנחת ומעופשת לסביבת מגורים מטופחת ונעימה".

 

כתיבת תגובה

סגירת תפריט